מכתב לאלוקים- הושענא רבה

אני עומד כאן לבד, מולך, ולא כל כך יודע מאיפה להתחיל.

בעוד כמה ימים ייסגרו שערי שמיים ואני מרגיש שלא הספקתי כלום.

יש כל כך הרבה דברים שרציתי להגיד לך, ללחוש לך. לצעוק. לבכות כל כך חזק כדי שאני אדע שאתה באמת שומע אותי. רואה את הצעקות. עוטף את הכאב.

החלטתי לכתוב לך, למרות שאני יודע שעוד פעם המילים יצאו מבולבלות ובסוף אני אשאר עם התחושה המרירה הזו, המתסכלת, שתמיד ישארו הרגשות ההן, התחושות הכל כך חודרות ועמוקות שלי שאף מילה לא תוכל להכיל ואף דף לא יוכל לספוג.

אני יודע שעד עכשיו, עד ראש השנה התעטפת בגלימת הדין השחורה, דן 'מי לחיים ומי למוות' ואני מניח שבאותה גלימה, שנסתפגה בדמעות של אבא יתום, שלך, ניגזר בשנה שעברה על כל כל הרבה אנשים שאהבתי, לעלות אליך לשמיים, להיות קרובים אליך מתמיד.

וכל פעם שאני חושב על זה, אני  מרגיש איך שהמחשבות שלי קופאות בפחד ותחושה מבלבלת אופפת אותי.

עברתי כל כך הרבה בשנה האחרונה ורק אתה היית שם איתי, ברגעים האלו שכבר לא יכולתי יותר, מחפש נואשות אחר טיפת חמצן שתתן לי את הסיבה לקום מחר בבוקר, עוצם את העיניים ומדמיין איך אני עף מהתהום שלי. בורח. רחוק. לא יודע לאן, לא ממש מתעניין.

כמו הפעם ההיא שהתחצפתי להורים שלי, לאנשים היחידים בכל העולם הזה שבאמת איכפת להם ממני ויכולתי לשמוע איך שהלב שלי נצרב, מריח את העשן שיצא ממנו מתי שהסתכלתי אחר כך על אמא וראיתי את העיניים  שלה דומעות. 

למחרת הרב שלי ביקש ממני לעלות חזן וניגשתי והרגשתי איך שעוד שנייה ואתה הולך להפיל עליי את השמיים.

או על המשפט האומלל ההוא שפלטתי לאחת מהבנות בסניף ש'הלבוש הזה דווקא מאוד מחמיא לך' ומאז אני רואה איך שהשרוולים שלה נהיו יותר ויותר צמודים והחצאית שלה התקצרה, כי התחוור לה בזכותי מה הגוף שלה עושה לנו, לבנים ואיך שבמילה אחת, ערערתי לבת הזו, את כל עולם הצניעות הקסום הזה שהיה לה.

מה אני אגיד לך, ריבונו של עולם, אני עומד כאן לבד, ולאט לאט הכול צף לי. כל המראות, והקולות שנחתמו בחותם של דם בשנה שעברה, בדיוק בתקופה הזו, ואני לא יכול לעכל או להבין מה הלך כאן ולאן אני הולך.

כמה נפילות נפלתי השנה וכמה ציערתי אותך במחשבה שלי שהנה, אתה כועס עליי עכשיו וזה רק עניין של זמן עד שתפגע בי.

ממש כמו לפני חודשיים, שהרגשתי כל כך שפל, נחות, ולא הפסקתי לבוז לעצמי אחרי שנכשלתי בכל העניינים האלו של הצניעות ואיך שהתביישתי להסתכל אליך והרגשתי הכי לבד שבעולם כי אם אליך אני לא יכול להסתכל אז אל מי כן.

נער בודד ונטוש שאלוקיו הלך לו לאיבוד בתהום החטא הזו שנפערה ואיימה לבלוע אותו.

עד שלא היה לי יותר כוח לבכות. והתחלתי להקשיב לקול שאמר לי להפסיק לפזול כל הזמן החוצה ולהתחיל ולהסתכל קצת פנימה.

ואז מצאתי אותך בתוכי והרגשתי בפעם הראשונה בחיים את יקידת המילים: "כי אני ה' השוכן איתם בתוך טומאתם"

ואיך שכעסת עליי ונפגעת ממני בזה שחשבתי שאתה לא אוהב אותי יותר.

ואחר כך בגלל שהייתי בדיכאון מכל מה שקרה לי ועבר עליי, לא ראיתי את המכונית השחורה הזו, ששעטה לעברי וברגע האחרון עצרה לפני. מחטיאה אותי בסנטימטר בחריקת בלמים שלא היו אלא חיבוק אהבי ממך שהסביר לי בצורה הטובה ביותר שדם זה לא מים ולפני שאתה 'מלכנו' אתה קודם כל 'אבינו אב הרחמן'. 

אתה יודע, חשבתי על זה והגעתי למסקנה שבכל השנה הזו הדבר, הבן אדם שהכי ברחתי ממנו היה...אני.

והבנתי שכל עוד אני לא מסוגל לסלוח לעצמי אני גם אף פעם לא יוכל לסלוח לחברים שלי.

נכון, עשיתי טעויות, עיגלתי פינות, הלבנתי פנים, אפשר לומר שלא רק שאני לא טלית שכולה תכלת, אלא שמהצמר שיש לי בקושי כיפה אפשר לסרוג...אבל זה לא באמת אני!!!

כי רק אתה יודע שלא טוב לי במצב הזה, במציאות הזו של החטאים שאני עושה.

רק אתה יודע כמה שבא לי להקיא אחרי כל נפילה כזו. והעצב שבא אחר כך, והייאוש...

אז בגלל שאני פוחד שביום כיפור, ברגעים הכי חשובים של החיים שלי, מתי שספרי חיים ומתים יהיו פתוחים לפניך, כמו שאני מכיר את עצמי, על כל מחשבה טובה תבוא אחרת של רעב על הצום הזה שיעבור כבר...אני רוצה לבקש ממך אם לא איכפת לך כמה דברים עכשיו:

שתמשיך להחיות את המצפון שלי שיבעט בי בכל פעם שאני בועט בנשמה שלי ויגרום לי להרגיש בחילה בכל פעם שאני נופל שדוד אחרי היצר שלי.

שאני אדע להבחין בין לב נשבר, שהוא הדבר הכי שלם בעולם לעצבות משתקת, שכל כך פוגעת ומכעיסה אותך.

שאף פעם לא יהי'ה מצב שאני אלך ברחוב ואראה שם את כל הקבצנים וההומלסים האלו ולא יבוא לי טוב לחפש במכנסיים שלי אחרי כסף קטן, כי תבלע אותי אדישות אטומה לסבל ולכאב שלהם.

שתגרום לי לאהוב את עצמי כמו שאני, בגלל מי שאני ולהאמין באמת שאם הבאת אותי לעולם הזה, אז העולם לא יכול להתקיים בלעדיי וכן, עד כדי כך אני חשוב!

שאני בחיים לא אפסיק לרצות לרצות...ולהאמין....בך, ואחר כך בי.

שלא תפסיק לחבק אותי בסייעתא דשמייא לחיות באמת את האמונה הזו, בהרגשה פשוטה שתנבע מתוכי ותפרוץ החוצה בכל מה שאעשה, שאין ניסיון בעולם שאני לא אוכל לעמוד בו. שתפקח לי את העיניים, שאני תמיד אראה אותך.לידי. בתוכי. מכוון ומשגיח.

לא כי זה מגיע לי

אלא כי אתה...אבאל'ה שלי....

ושלא ייחתם על אחד מהאחים והאחיות שלי גזר דין רע בגלל איזה קפידה שיש לי עליהם.

שנה טובה ובאמת סליחה אם פגעתי.

בך. באחרים ו...בי. 

ממני

אליך....